הטור של טל : גן העדן האבוד 07/05/05

גן העדן האבוד – טיול הולכים בכרמל

טל יונתן

כבר בעלייה לאוטובוס, בנקודת האיסוף בחולון, אני נתקלת בשני קבועים שמגיעים כמעט לכל טיול שאני הגעתי אליו. האחת, בחורה חמודה, שקטה ומופנמת, קצת ג'ינג'ית והשני דווקא אחד כזה שלא מפסיק לדבר. אני מסתכלת עליהם ומבינה שגם אני הופכת לקבועה בטיולים האלה. מה שמצחיק אותי זה שתמיד אני נתקלת בקבועים האלה, שכל אחד הוא ממש אדם מוצלח ואיכותי בפני עצמו, וכבר נוצרה מין אחוות קבועים כזאת – בני, נועם, יוסי, אבי, נורית, אורלי ואחרים, כולם מגיעם בכל פעם מחדש עם תקוות חדשות, נהנים מטיולים, לפעמים מכירים מישהו, לפעמים לא. כבר למדתי להכיר אותם והם אותי, כבר סיגלנו לעצמנו בדיחות פרטיות. לא משנה לאן הטיול, יש כבר מין "פרלמנט" כזה עם התנהלות פרטית משלו, אנחנו כבר צוחקים על חוויות מטיולים קודמים שבהם השתתפנו. אנחנו "מטיילים את הדרך לאהבה". בכל פעם מחדש אני ממש נדהמת מהעובדה שכל הקבועים האלה הם לבדם, פנויים ותוהה, איך ייתכן שעד עכשיו אף אחד לא "חטף" אותם, ויודעת שזה עניין של זמן לא רב עד שמצבם ישתנה… בעצם, גם אני כזאת, בדיוק כמותם.

מתחילים לנסוע, אוספים בדרך מטיילים נוספים וממשיכים הלאה לטיול עצמו: לא רחוק מאזור המרכז, ממש כשעה חצי של נסיעה רגועה מת"א, נמצאת חלקת אלוהים ירוקה ומזמינה. לא להאמין שבמרחק קצר כל כך מהמולת העיר, הפיח והרעש העירוני הגדול, בקו מקביל לרצועת החוף – ניתן להירגע ולטבול בתוך טבע ירוק, שליו שיד אדם עדיין לא הצליחה להרוס (כמעט).

ממש קרוב לפארדיס, קצת אחרי כרם מהר"ל נכנסנו ביום שרבי ובהיר מאוד לתוך מסלול שלוחת איילה, שנמצא לא רחוק מהכפר הערבי עין איילה (או בשמו הערבי עין רזיאלה). המסלול עצמו, הנושק לאזורי חורבות מקומיים, עמוס לעייפה בצמחייה מגוונת כגון פייגם (זדב), מרווה ומיני צמחי תבלין ותה, שהשרב הכבד עדיין לא הצליח להחריבה. אחרי הליכה קלה עצרנו למנוחה קצרה, מוצלת וקרירה, בתוך חורבות שמרי, במה שהיה פעם מצודה צלבנית, המוקפות בחורש טבעי. קיבלנו הסבר מקיף מעופר על ההיסטוריה של האזור וכמובן על הצמחייה המגוונת, שחלקה בכלל יובאה מארצות אחרות לכאן.

עלינו לאוטובוס, נסיעה קצרה, החברה כבר יותר משוחררים, מתחילים לקשקש האחד עם השנייה מעבירים חוות דעת וחוויות שונות, מעבירים ממתקים ועוגיות מאחד לשני. הבנות כרגיל משוחררות ויוזמות יותר מהבנים, לא מתביישות ומתיישבות ליד מי שמוצא חן בעיניהן. יש כמובן גם את הביישניות, שחוששות ממש "להכנס להיריון" אם תאחזנה בידו המושטת של גבר ג'נטלמן באמצע הדרך… כן, לא להאמין, אבל יש גם כאלה. הפעם הגיעו פנויים ופנויות בחתך גילאים מגוון, 27-41, אנשים מעניינים, בהחלט איכותיים. כולם בוחנים בעיניהם את האחרים, סוקרים סקרנים, מנסים לקשור קשרים חדשים, והרי לשם כך הגענו כולנו…

בצומת דימון אנחנו יורדים מהאוטובוס ומתחילים את המסלול השני: נחל כלח הוא מסוג המסלולים הנפלאים והנוחים שניתן לטייל בהם ביום שרבי (38 מעלות). כל המסלול מוצל וקריר, עובר בתוך חורש טבעי סבוך ומוצל, חלוקי הנחל הגדולים קרירים למגע והנחל עצמו טווה לעצמו מסלול בין סלעים ועצי אלון עצומי ממדים, הצומחים בסמוך לעצי הדפנה. עופר מספר לנו את הסיפור הידוע מהמיתולוגיה היוונית על דפנה הנימפה שברחה מאפולו אל האהבה ולא שעתה לחיזוריו, עד אשר נפלה ונפחה את נשמתה. ומאז צומחת הדפנה בנחל סמוך לעצי האלון. הסיפור הזה עורר הדים בין המטיילים, פתאום לכל אחד היה מה להגיד על אותה נימפה ועל אותו אפולו. נחשו מי היה לצד מי? הבנות כמובן הצדיקו את אותה נימפה שעמדה על דעתה והבנים… נו, אני צריכה לספר לכם מה הם אמרו? מסתבר שעניין הפמיניזם היה קיים עוד בתקופת המיתולוגיה היוונית…

אפשר להגיד שהיינו דיי "מסודרים" בטיול הזה, מגוון אנושי רחב ומעניין הצליח להיכנס לאוטובוס אחד. בין המטיילים הייתה אחות נחמדה (ככה שהרגשנו בטוחים ובריאים), צורף מוכשר (שמייד נדרש לחוות דעת על תליונים שונים), חשב כספים בסלקום (שהתבקש להסביר את יוקר השיחות), מספרת סיפורים מקצועית, כדי שלא ישעמם לנו ברגעי השתיקות (הבודדים), חשמלאי מוסמך, עובדת סוציאלית, עובדת בנק, ועוד ועוד אנשים נחמדים, מעניינים, מוכשרים ובעיקר פנויים. אני נזכרת בנועם, אחד מהקבועים שלא הגיע הפעם, ויודעת שאם היה כאן היה כבר מתחקר את כולם ו"שותה" את המידע שנאגר לשימוש חוזר בטיולים הבאים.

דיי מהר שכחו הרוחות. לקראת סיום מסלול ההליכה בנחל, שכלל טיפוס על סלעים ממש בתוך הצמחייה הירוקה, נכנסנו לתוך צניר קריר ונעים, חפור בתוך סלע ענקי, הנוצר מבלייה כימית או זרימה של נחלים, המשקיף על פני נוף מפעים וחלומי של הכרמל. בתוך הנוף הירוק היפהפה ניתן לראות גם מה נגרם לחלקו האחר של הכרמל, שרפה איומה ומקוללת החריבה כמחצית מצמחיית ההר. גן העדן האבוד הזה לא יחזור במהרה.

את הטיול סיימנו בדליית אל-כרמל, כשבית הקברות הצבאי מקדם את פנינו בפתחה. רבות נכתב וסופר על אותה עיירה דרוזית שמיטב בניה נפלו תוך שירותם בצה"ל. אבל אנחנו דווקא ניצלנו את השהות בה, לקראת סוף היום, להרגעות באחת מהמסעדות המזרחיות האותנטיות. תוך שיטוט ברחובות הססגוניים, אני מבחינה בכמה זוגות חדשים שנוצרו, מהססים ביחד אל תחילתה של זוגיות חדשה בעיירה רומנטית ושלווה, המלאה בחנויות מזכרות, מתנות תיירות, חפצי נוי ריהוט וכו'. כמובן שסיימנו את החוויה "הקולינרית" באחת מהקונדיטוריות המזרחיות הנפלאות, לתפארת המקום והתושבים, בעלות הממתקים המופלאים, מגירי הסוכר והדבש ובעלי הניחוחות המופלאים.