בכל העולם וגם במזרח התיכון יש מחזוריות בזריחת השמש ושקיעתה. בחורף הימים מתקצרים עד לתאריך 21 בדצמבר. ה- 21 בדצמבר נחשב ליום הקצר בשנה.
התקצרות הימים בתהליך הדרגתי בליווי חורף, גשם, שלגים, עצים בשלכת וקור עז, גרמו לחששות אצל האדם בתקופות הקדומות. האדם חשש שהשמש הולכת להעלם ולא תחזור יותר, לכן התפתחו בכל התרבויות במזרח התיכון ובאירופה טכסים שמטרתם להגביר את האור ולעזור לשמש לנצח.
ביהדות יש מדרש בתלמוד על האדם הראשון שראה את הימים הולכים ומתקצרים, נבהל ואמר: “אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו.. עמד 8 ימים בתענית ותפילה…כיוון שראה יום שמאריך אמר מנהגו של עולם הוא .הלך ונעשה שמונה ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים”.
המסר במדרש הוא מסר אוניברסלי ומבטא את החשש האמיתי של האדם.
בכל הדתות עוררו ימי החשכה חרדה וכל דת מצאה פתרון בדרכה. אצל הפרסים חגגו את יום הולדתו של אל השמש מיתרה ביום הקצר בשנה כי למחרת הימים מתחילים להתארך.
אצל הבבלים אל השמש נקרא שַמָש (בדיוק כמו הנר בחנוכה שאיתו מדליקים את כל הנרות).
האל הפרסי מיתרה’ נולד לאם בתולה במטרה להציל את האדם. הוא נולד ב- 25 לדצמבר ומאז כל שנה הוא מסתתר במערה והוא גווע ב- 22 לדצמבר, היום הקצר בשנה, וב- 25 בדצמבר קם וחוזר לתחייה.
החיילים הרומאים שנלחמו בפרסים אימצו את פולחן האל מיתרה ואת החגיגות. הקיסר הרומאי אימץ אף הוא את החגיגות והאל מיתרה נכנס לפנתאון הרומי תחת השם סול אינוויקטוס (אל השמש). היום הקדוש של השנה היה 25 בדצמבר. החגיגות לאל מיתרה התמזגו עם חגיגות האל סטורן שנמשכו 8 ימים מ- 17 בדצמבר ועד 24 לדצמבר. בחג הזה עבדים יצאו לחופשי, הודלקו לפידים על עצים, הוחלפו מתנות והתקיימו ירידים. בירידים הובערו מדורות והוכנו מאכלים מטוגנים בשמן עמוק. בכדי להעביר את הזמן שיחקו משחקי מזל בעזרת סביבונים מעופרת.
עם עליית הנצרות בשנת 350 לספירה, איחדו הרומאים את כל החגים יחד, כנראה ב- 25 לדצמבר, וחגגו את הולדת ישוע לפי הכללים של חגיגות השמש. כך קיבלנו את חג המולד, חגיגות הכריסמס, הדלקת עצי אשוח, שווקי חג המולד ועוד.
היהודים חגגו את חג האור שלהם באותם תאריכים ב- 25 בחודש כסלו. בכ”ה בכסלו טוהר בית המקדש ונמצא כד שמן שאיתו הדליקו את המנורה במשך 8 ימים. במשך החג משחקים בסביבונים ואוכלים סופגניות ומאכלים ספוגים בשמן. בארץ ישראל זמן כסלו מסמן את סיום מסיק הזיתים ויש הטוענים שלפני חג החנוכה חגגו חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית.
היום יפה לזכור את המסורות הקדומות ואת מקורן ומומלץ לטייל ולהרגיש את אוירת החג. בירושלים ובצפת אפשר לטייל בעקבות החנוכיות. החנוכיות הירושלמיות כלואות באקווריומים מזכוכית כדי שנרות השמן ישארו לדלוק גם כאשר יש רוחות חזקות וגשם זלעפות. בחיפה חוגגים את החג של החגים. מזכירים את חנוכה, רמאדן וחג המולד. העיר מוארת כולה ורואים את עצי האשוח למרחוק. גם החגיגות בנצרת מושכות קהל רב ובנוסף מומלץ לבקר בכפרים בגליל כמו פסוטה ומעיליה, בהם מורגשת אווירת החג. אנחנו ממליצים לטייל בשפרעם שם החגיגות מתחילות כבר בתחילת דצמבר אז מדליקים את עץ חג המולד בטכס מרשים, ומאירים את רחובות העיר בטכס בו יש תהלוכה של תנועת הצופים, ובכל רחוב בו הם עוברים האורות נדלקים.
אז צאו מהבית גם בחורף, זמן לטייל עם עופרים, להכיר מנהגים חדשים וחברים חדשים.
כתב עופר בן דוד מורה דרך ומומחה לטיולי חגים . טיולי קולינריה ויין בישראל.
