הטור של טל : מסיבת אביב 21/04/2005

ואתם רוקדים….

לילה. תל אביב מתחילה לנשום קולות, ריחות וצבעים של סוף שבוע מתקרב. נשים יפות מהססות על עקבים, בבגדים קלים לכיוון רח’ אבן גבירול. הגברים, מדיפים ריחות של חג, כבר מחכים בכניסה למתחם המסיבה. אבן גבירול 13, מה שהיה פעם פאב דיי מפורסם – הופך הערב למקום מפגש של פנויים ופנויות במסיבה מטעם “עופרים”.
עופר מחכה בפתח המקום, מכיר את כולם ומכניס את הבאים בשערי המקום בחיוך רחב. אני מופתעת לגלות שרוב הפרצופים מוכרים לי. אנשים טובים ויקרים שמגיעים לא פעם לטיולים בשבתות. ואולם, גם פנים חדשים מפציעים לתוך הלילה. כולם באו לכאן לרקוד, ליהנות ואם אפשר גם להכיר… בכל זאת, ערב פנויים פנויות.

האוויר יבש וחם. אביב-אביב – אבל אצלנו בישראל ההגדרה הזאת עונה בערך לשבוע אחד, וגם זה בהגזמה. השרב הכבד שתקף את המדינה ביומיים האחרונים, גורם לנשות ישראל להוציא החוצה את גרדרובת הקיץ שכוללת הרבה גוף חשוף ומעט בד. אני נכנסת למקום, רחבת הריקודים עדיין לא בתפוסה מלאה. אנשים חוששים, מתביישים, עומדים בצד ובוחנים את הסביבה. יש מה לבחון, והרבה. מחליפים מבטים מבויישים, מנסים לפתוח בשיחה בטלה, פתאום מגלים נושאים משותפים, קשה הדרך להיכרות…. לאט לאט מתחילים הרוקדים לאכלס את הרחבה. המוזיקה משובחת, מוכרת וזורמת עם הריקודים. מהר מאוד המקום הופך למלא כמעט עד אפס מקום. בערכה גסה, משהו כמו 200 איש ואישה מפזזים במקום לצלילי שנות ה-80, וה-90.
הזיעה ניגרת כמים, אנשים נסחפים בריקודים. אני צופה בשני זוגות שמתהווים להם על רחבת הריקודים, מציגים לראווה את כישרנם הרב, מציגים האחד לשנייה את עצמם… “איזה יופי,” אני מהרהרת, “בתור אחת שלא ממש מתלהבת ממסיבות, אני בהחלט נהינית מהערב הזה.”

מפה לשם, כבר אחת וחצי אחר חצות והערב בשיאו. לא זוכרת מתי רקדתי כל כך הרבה בלי הפסקה. אני יוצאת לנשום קצת אוויר צח בחוץ, מוצאת קבוצת שיחה עירנית לחלוטין ומתחילה להשתלב בה. בלהט השיחה, לא הרגשנו איך הזמן חלף וכמעט אמצע הלילה. אני פורשת בשיא, מחליטה להשאיר קצת עניין ואנרגיה גם למסיבה הבאה – אני אגיע לשם, ואתם?