מלחמת יום כיפור שלי - עופרים
נס פח השמן
10 ביולי 2016
זמן סליחות זמן לשינוי
10 ביולי 2016

מלחמת יום כיפור שלי

40 שנה עברו מאז המלחמה ההיא 6.10.73. בטלויזיה כל הזמן מדברים על המלחמה. תוכנית ועוד תוכנית והטלויזיה דולקת. ופתאום משום מקום שואלת אותי הילדה שלי בת 8 אבא גם אתה היית במלחמה שרואים בטלויזיה?
אני מסתכל לה בעיניים ורואה אותי! כן גם אני הייתי במלחמה ההיא. נולדתי ב-30.9.66 במלחמת ששת הימים הייתי תינוק במלחמת יום כיפור הייתי בן 7 ו-6 ימים.

הייתי פחות או יותר בגיל של הבנות שלי היום. השאלה שלה החזירה אותי אחורה 40 שנה. ילד מאושר שהתחיל את כיתה ב'. גרתי בשכונת פרדס כץ בשיכון רכבת בקומה רביעית הורים שלי צמו שיחקתי עם אבא ועם אחותי שהיתה בת 4 בחדר השינה שלהם. הייתי על הבירכיים של אבא שלי. ופתאום שמענו צפירה. האזעקה הראשונה שלי. דבר ראשון יצאנו לחלון. אחרי כמה דקות התחילה התגודדות של שכנים למטה בחדר המדרגות. כולם היו מסביב לטרנזיסטור קטן ושחור. אבא שלי כבר ניחש שיגייסו אותו. הוא אירגן אותנו ויחד צעדנו כל המשפחה לבית של סבתא. (זה יום כיפור אסור לנסוע) הלכנו לאורך רחוב ז'בוטינסקי אמא שלי עוד בבגדי חג ונעלי עקב ואני רואה מכוניות נוסעות. הרבה מכוניות סוסיתא וכרמל עם מספרים צבאיים ואז מאחת המכוניות התגלגלה "הטסה" שהייתה ממתכת. ורעש הגלגול הדהד לאורך הרחוב. הגענו לבית של סבתא שם ביליתי את השבועות הבאים זה היה בית קרקע ובו 3 חדרים גדולים וחצר גם עצי פרי. בהול – חדר הכניסה היה תלוי שלט של טיול של ההסתדרות לגולן בסוכות. ראיתי את דוד שלי (אח של אבא) שמואל מארגן תיק לובש מדים ויוצא מהדלת עם עוד 2 לובשי מדים (כעבור יומיים הוא נפצע מפגז של טנק מצרי בסיני) באותו לילה ישנו אצל סבתא. אבא חזר הביתה וראיתי אותו רק כעבור חודשיים ארגן תרמיל הוא לחם ברמת הגולן. בערב הגיעו עוד דודות ובני דודים בגילי וקצת יותר גדולים. כל האבות היו מגוייסים. בלילות היתה האפלה כיבוי אורות. לא היתה תאורת רחוב ואת פנסי המכוניות צבעו בכחול. אני זוכר את הדודות יושבות מול הטלויזיה ורואות חדשות. אנחנו הילדים שיחקנו. היו לנו רובים מעץ נלחמנו בשדרה שהיתה גן המשחקים שלנו.
דיברנו עם 2 חיילי הג"א שפיטרלו עם רובי קרבין כעבור מספר ימים הייתה עוד אזעקה. רצנו למקלט של השכן. (בדיעבד אני יודע שהמצרים ירו טיל לכן היתה אזעקה) בעיינים של ילד היה כיף. אין בית ספר שיחקתי עם הבני דודים. חיינו בקומונה כולם ביחד.
המלחמה נגמרה אבא שלי חזר הביתה "והחיים חזרו למסלולם" עד המלחמה הבאה.
עברו שנים התחתנתי נולדו לי 2 בנות. המלחמה ההיא נשארה לי בזיכרון ובעצם נגעה בכל משפחה של סתיו 73.
גם המשפחה של אשתי שילמה מחיר יקר הדוד שלה שמואל נהרג בסיני.

לאותם 53% מתושבי ישראל שלא חוו את המלחמה ההיא אני אומר תשאלו את מי שסביבכם כולם זוכרים או בחרו לשכוח. ואת עצמי אני שואל מה לענות לבת שלי שעכשיו התחילה כיתה ג' ושואלת אם הייתי במלחמה ההיא?

עופר בן דוד
11.9.2013