הטור של טל : הטיול לנחל יחיעם 16/04/05 - עופרים
הטור של טל : מסיבת אביב 21/04/2005
10 ביולי 2016
הטור של טל : גן העדן האבוד 07/05/05
10 ביולי 2016

טוב ללכת בדרכים / טל יונתן

בשש וחצי צלצל השעון המעורר.
אני גוררת את עצמי מהמיטה ומתארגנת תוך ערמת קולדקס, ויטמין סי וטישו. הנזלת לא עוזבת אותי כבר שלושה ימים. תוך פרדה חפוזה מהחתולה, אני מדדה למקום המפגש בחולון, מביטה בעוד רבים וטובים כמוני שמחכים לאוטובוס וכולם בעירנות מלאה. העיר שקטה, עדיין ישנה. "לא מאמינה שבשבת בבוקר," אני מהרהרת לעצמי, " אני ערה בשעה כזאת תוך תפקוד מלא. נו טוב ,לא ממש מלא… בינתיים…"
האוטובוס גדוש, כמעט מלא לחלוטין. בנים ובנות, כולם פנויים ופנויות, כולם באו לטיול הזה במטרה אחת, נו טוב, אולי שתיים – להכיר ולטייל. תוך נסיעה, לא קצרה, עופר המדריך מתחיל להסביר מה צפוי לנו היום. אחר כך עובר בין כולם ובודק אם הכל בסדר.

הכל בסדר גמור. אפילו אני כבר התעוררתי לחיים, בוחנת בעיני את הסובבים אותי באוטובוס. אני בוהה בבנות שהחלו להתאפר במרץ, לבושות במיטב מחלצותיהן. "מה קורה פה?" אני תוהה, "בנות, זה טיול", אני רוצה להגיד להן, "בשביל מה כל תצוגת האפנה הזאת? תשאירו קצת מקום לדמיון, תשאירו קצת איפור לדייט עצמו.."

את מסלול ההליכה התחלנו סמוך לקיבוץ יחיעם, בהסבר מפורט על ההיסטוריה של הקיבוץ החל משנת 48. משם נכנסנו בצעד בטוח לנחל יחיעם, שבימים כתיקונם (ימי גשמים עזים) הנו זורם ומפכפך במים ואילו בעונה הנוכחית היה יבש לחלוטין. ואולם, למרות שהיה יבש ממים, מסלול ההליכה בנחל עצמו עובר בתוך חורש ים תיכוני מוצל, קריר ונעים. עופר החל להסביר בהתלהבות על הצמחייה הרבה שמקיפה אותנו תוך כדי הליכה. החברה הנלהבים מהטיול מהאווירה, היו עסוקים יותר בהסברים על אודות עצמם. בנות סמוקות לחיים, עטופות בקרם הגנה, החלו להיעתר לחיזורי גברברים נבוכים מחד וסקרנים מאידך, המגישים להם מפרחי הנחל, עליהם שמעו כרגע.

אני נשרכת אחרי זוג חמוד שהכירו זה עתה, השיחה ביניהם מגומגמת משהו, כמו בכל התחלה, העברת אינפורמציה בסיסית האחד על השנייה, בחינה מחודשת של הטבע מסביב וטבעו של העומד/ת לצדם. אני לוקחת עוד קולדקס ומחייכת לעצמי בחשאי, "כל ההתחלות הללו," אני מהרהרת, "כל כך נאיביות ומהוססות…" אכן, לא טעיתי – עד סוף הטיול היו שני אלה מחוברים האחד לשנייה, אוחזים ידיים ומחייכים חיוך רחב.

לקראת סוף הנחל, נכנסנו לאזור יישוב שנקרא כליל. כליל השלמות ממש. הישוב המדהים ביופיו, טובל בטבע ירוק מרהיב ומגוון בצבעיו, מוגדר כיישוב אקולוגי. בשנות השמונים, קיבלו תושבי יישוב זה לגיטימציה מהמדינה להתיישב בו ולאכלס את האדמה באזור. כיום, כמובן, הדברים שונים. מסתבר שגם בשכיית חמדה זו יש חוקי מדינה. בין בתי עץ בהם גרים תושבי האזור, ניתן למצוא גם צימרים להשכרה. תושבים אלה חיו בעבר ללא חיבור למים, חשמל, או קווי טלפון וניסו לחזור עד כמה שניתן לטבע. לאחר מספר אירועים טראגיים (כמו שרפה שפרצה באחד הבתים ולא ניתן היה להזעיק את מכבי האש כי לא היה טלפון), חיברו את עצמם תושבי המקום לציביליזציה.

בתום מסלול ההליכה, עלינו על האוטובוס לנסיעה קצרה עד לעכו. משהו באוויר השתנה. ככל הנראה הרומנטיקה והנוסטלגיה שמשרה העיר, הצליחה לחבר בין עוד כמה זוגות באוטובוס. מקומות הישיבה השתנו, זוגות-זוגות מצאו להם שפה משותפת, חשמל של הורמונים ונעורים עמד באוויר הצלול.

המסלול בעכו היפהפיה החל בצפייה בסרט קצר בתוך מתחם המצודה, שהביא באופן ממצה ומעניין את כל תולדות העיר. משם התחלנו במסלול ההליכה – דרך מקטע מחומות העיר העתיקה, שם קיבלנו הסבר מעלף מעופר על דרכי הלחימה של אותם ימים. משם המשכנו דרך סמטאות השוק ההומה אדם, בעל ניחוחות, צבעים וטעמים מרהיבים ומראות אוטנטיים ציוריים יפהפיים. הרגשנו כאילו אנו נמצאים במאה הקודמת לפחות, תחושה מיסטית ממש…. גם מזג האוויר היה לטובתנו ומשב רוח מרענן וצלול מהים הנושק לעכו, הכחול העמוק, העיר את כל חושינו וחידד אותם בבריזה נעימה וקרירה. בשוק נכנסנו לתוך חנות תבלינים וקיבלנו הסבר מפורט ואדיב מבעל החנות על כל תבליני החנות ומוצריה הטבעיים היה מעניין ומעשיר מאוד. עצרנו גם ליד המסגד הידוע של העיר וקיבלנו הסבר מפורט על תקומת המסגד ואירועים עיקריים של אותה תקופה בעיר.
תוך כדי קניית כנאפה מתוקה, חמה וריחנית, דרך מעבר בין ערפיל חושים ענק שהתערבב לו בין המסעדות המקומיות בשוק – הגענו אל הגלריה לאמנות המרהיבה של אבי בן אדיבה, יליד המקום, שאומנותו הייחודית היא איסוף גרוטאות מתכת וציור עליהן. ביקור בגלריה שלו מהווה חווייה ייחודית במינה.

חצי מעולפים, אך רווי חוויות עלינו בשעת אחר צהריים לאוטובוס שהחזיר אותנו לתל אביב. אחרוני הביישנים החליפו ביניהם מספרי טלפונים וכבר ניתן היה לראות בזוגות החדשים שנוצרו בטיול הזה.

באשר אלי…. לא מצאתי את עלם החמודות שיתאים לי. ואולם, עודני אופטימית, אולי מזלי ישחק לי בטיול הבא…. וכמאמר המשורר:

"העולם עגול ופתוח
עננים בסך הולכים
עמהם נצעד בטוח
טוב ללכת בדרכים"

(טוב ללכת בדרכים/נתן יונתן)